ביקורת: Galaxy on Fire 2 HD

אנחנו עומדים על סף של עידן חדש. עידן של תחייה מחודשת של הז’אנר הכי טוב של משחקי מחשב. סימולציות קרבות החלל חוזרות, ובענק. הנה ביקורת על משחק בן 3 שנים כדי לחגוג את זה.

בראשית היה את Elite, שכבר בעידן האייטיז הפרהיסטורי איפשר לך (טוב, לנו, יא תינוק) בגראפיקת ווקטורים תלת מימדית מהוללת לטוס בחופשיות בין הכוכבים, לנהל קרבות חלל, לנחות על תחנות וכוכבים ולהיות סוחר חלל, לוחם חלל או צייד ראשים, אה, חלל כמו בפנטזיות שכל זכר מעל גיל 3 נוצר בליבו מאז שג’ורג’ לוקאס שם מטוסי קרב בחלל.

ומאז, בחוד החנית של טכנולוגית משחקי המחשב תמיד עמד משחק עם חלליות, מדהים וריאליסטי יותר מזה שלפניו. Wing Commander, X-Wing vs. Tie Fighter, Privateer, Freespace, Freelancer, I-Warואז הם נעלמו. הוחלפו על ידי משחקים עם נאצים. וזומבים. וזומבים. וזומבים.

אבל הם חוזרים, והם הולכים להיות טובים מתמיד. עם כל הגרפיקה שאפשר לסחוט ממחשב PC מודרני. עם תמיכה בתלת מימד אמיתי. עם האנשים שמאוחרי הקלאסיקות הישנות. Elite: Dangerous ו-Star Citizen כמעט כאן, והפיו-פיו-זאפ-בלאם בחלל חוזר כדי להשאר! לא, X: Rebirth לא נחשב.

אבל אנחנו כאן כדי לדבר על משחקים לסמארטפון. הפלטפורמה הקטנה שמכרסמת בנחישות את נתח השוק של כל פלטפורמות המשחקים האחרות, זאת שלמרות התעקשות רוב המשתמשים שלה לבזות אותה עם קנדי קראשים ופלאפי בירדים יכולה להריץ בלי מאמץ משחקי תלת מימד משוכללים בהפרדה גבוהה. בוודאי גם פה מישהו, איפשהו, עשה משהו טוב עם חלליות?

ובכן, כן. וזה נקרא Galaxy on Fire 2 HD.

Galaxy on Fire 2 הוא השני בסדרת משחקים שעשו כבוד ל-Elite ו-Privateer בניידים עוד לפני שהם היו סמארטפונים. למעשה הראשון, Galaxy on Fire 3D רץ בגבורה עוד ב-2005 על ג’אווה של מכשירי נוקיה וכאלה. ואפילו היה לא רע בכלל. השני וזה שלשמו התכנסנו פה כבר משחק לא רק במגרש של אייפון ואנדרואיד, הוא אפילו עשה בהצלחה את הקפיצה ל-PC. כבוד.

והוא נראה טוב. אתם יכולים לראות בתמונות. אפילו בשביל משחק מ-2011, עידן ועידנים במונחים של סמארטפון, הוא נראה נהדר. חלליות קרב מפורטות עם צריחי תותחים נעים, ספינות תובלה ומלחמה ענקיות, תחנות חלל גדולות אפילו יותר ורקיע זרוע כוכבים ופלאנטות שמשתנה בין כל אזור לאזור. למעשה, הוא נראה כל כך טוב שאם יוצאים לתפריט יש אופציה להקפיא את הסצנה ולנוע בה בחופשיות עם המצלמה, סתם בשביל הכיף.

והוא נראה אפילו יותר טוב בתנועה, עם המון חלליות שאינן אתה טסות להן ברחבי מערכת השמש, עסוקות בעינייהם מסביב לתחנות החלל וספינות הסוחר הנעות ביניהם בעצלתיים, או מקיפות אותך כענן זבובים זועם בזמן שאתה חובט בהם באש לייזר… נסחפתי קצת עם התיאורים. אתם מבינים את הקטע. נראה לא רע.

בסקאלה שבין סימולצית חלל רצינית ומפורטת כמו Elite המקורי או סדרת משחקי X לבין משחקים ששמים את הדגש על אקשן כמו Privateer או Freelancer יושב GoF 2 שלנו בבטחה בקצה של האקשן, שזה בדיוק המקום הנכון לעולם המהיר והעצבני של הסמארטפון. זה אומר שכן, היקום כולו פתוח לפניך ואתה יכול לטוס לאן שתחפוץ, לקבל מיני משימות, לסחור בין תחנות, לכרות אסטרואידים ולשדוד סוחרים, ובין לבין לנחות בתחנות חלל ולשדרג את חלליתך הנאמנה (או לקנות חדשה). אבל גם שרוב הזמן אתה בחלל יורה בדברים ולא נגיד מתכנן מסלולי סחר אופטימליים או מתמרן בזהירות לתוך פתח עגינה של תחנת חלל מסתובבת. כי יש עגינה אוטומטית.

למעשה, כל משימה שתיקחו אפשר לסיים באזור העשר דקות, כולל המראה, ניווט ליעד, רצח בחלל וחזרה. ושלא תבינו לא נכון, מדובר פה במשימות מגוונות עם מגוון יעדים וסוגי אויבים: חיסול פיראטים, הגנה על ציי סוחר, חיסול חייזרים פולשים, סיקול מבוקשים, איתור סחורה גנובה ועוד. יש אפילו משימות מזדמנות כמו כשמגיעים במקרה למערכת בשליטת פיראטים, אז אפשר לסרוק את המערכת עד לאיתור והשמדת בסיס הפיראטים ושחרור כל תחנות החלל אסירות התודה.

יש עלילה, אפילו. בתפקיד קית’ טי. מקסוול, טייס חלל מסוקס, שנון ומקריח קלות שיצא לא מכבר מהקפאה עמוקה של כמה עשרות שנים עלינו לסייע לחבר’ה הטובים לעצור פלישה של חייזרים רעים. לגלקסיה. אחרת היא תבער? כן. יש שרשרת של משימות שאפשר לקחת בזמנכם החופשי כדי להתקדם בעלילה כשמתחשק לכם, ובשאר הזמן אתם חופשיים להסתובב בגלקסיה ולצבור ממון ותהילה. שזה חשוב, כי רק עם החללית והציוד הכי טובים שאתם יכולים לקנות תוכלו לשרוד את משימות העלילה בשלבים המתקדמים.

חשוב לציין שהשליטה, כמקובל עם ג’וייסטיק וירטואלי על המסך היא… ובכן, צריך להתרגל אליה. בעיקר עם החלליות הראשונות האיטיות ועם נשק חלש זה יכול להרגיש קצת כמו לנסות לכוון עגלת מכולת ישנה. אבל זה משתפר כשמתרגלים וכשהציוד שלכם מתחזק. המשחק גם אמור לתמוך בבקרי משחק לאנדרואיד, ואם יש משחק שמצדיק לקנות משהו כזה אז זה זה. אבל בכללי- ראו הוזהרתם.

עכשיו, כמה יעלה לכם כל הטוב הזה? למרבה ההפתעה, זה בחינם. לא freemium. חינם אמיתי. משחק מלא, של עשרות (!) שעות, בחינם. אם אהבתם, יש למשחק מספר הרחבות שאפשר לקנות במחיר של בין 3 ל-17 שקלים. אם תצליחו לסיים את המשחק המרכזי? פנקו את עצמכם. הרווחתם את זה. באמת, אני עברתי כבר 10 שעות במצטבר ואני אפילו לא קרוב.

למרבה הצער Fishlabs שאחראים למשחק המשובח הזה כבר אינם בין החיים. כלומר, הם נרכשו על ידי Deep Silver שהצילו עוד הרבה מותגים כושלים לאחרונה, והחבר’ה אפילו עדיין תומכים במשחק. הדף שלו ב-Play התעדכן עם הנחות עוד בסוף 2013. אבל היוצרים המקוריים עזבו כדי להקים סטודיו חדש. אז משם אולי יבוא הדבר הגדול הבא.

זה כן מציף בעיה רצינית אחת: מסתבר שהמשחק מצפין את קבצי השמירה שלו בצורה כזו שאם מחליפים ROM או מכשיר הם מפסיקים לעבוד. יש איזה פורום תמיכה בו מבטיחים שאם תשלחו אליהם את הקבצים הם יתקנו אותם, שזה נחמד אם זה עדיין אקטואלי. אבל ראו הוזהרתם.

לסיכום, חלליות. לייזרים. חינם. יותר מזה?

Spaaaaaaace!

Spaaaaaaace!

3 תגובות ל- ביקורת: Galaxy on Fire 2 HD

  • רפאל  says:

    אדיר! עשית לי את החג. אחלה כתיבה דרך אגב!

  • nuflood  says:

    אז הורדתי ושיחקתי. החלק של הטיסה ממש נחמד. אבל כל השאר… הדיאלוגים… הגרפיקה בבסיסים… נורא ואיום. הוציא לי את החשק והפסקתי לשחק.

    • admin  says:

      אבל היי, חינם!
      אבל ברצינות, למשחק הזה יש טביעת רגל רצחנית גם באכסון של המכשיר וגם בזכרון. כלומר, הוא תופס מאות מגבייטים בכרטיס ומספיק זכרון שלא הצלחתי להריץ אותו בלי תוכנת ניהול זכרון אגרסיבית. אני בספק אם רוב המכשירים של השנתיים שלוש האחרונות היו יכולים לעמוד במשחק עם עוד יותר תוכן (תחנות חלל ודיאלוגים וכאלה). אבל זה רק עניין של זמן.

השאר תגובה