מחשבות על #GamerGate (מעודכן)

הפוסט הזה עודכן טיפה. אתם הולכים להצטרך לקרוא אותו שוב. סורי.

שנת 2015 באה עלינו לטובה (נניח), וזה הזמן למחשבות נוגות על “פנינו לאן?”. זאת אומרת, עברו כבר איזה ארבעה חודשים מאז שעידכנתי את הבלוג עם ביקורת, ובמרץ אני צריך להחליט עם לשלם על הוסטינג לעוד שנה. זמן לעשות קקי או לרדת מהסיר, כמו שאומרים בלועזית. אבל יש לי עצירות.

אבל למה בעצם?

הזכרתי כבר שיש לי תינוקת חדשה. שזה מותיר הרבה, הרבה פחות זמן פנוי לתחביבים כמו הבלוג הזה. פחות הכתיבה עצמה, יותר ממש לשחק במשחקי אנדרואיד מספיק כדי לגבש עליהם דעה. אבל זה לא כל הסיפור. בחודשים האחרונים תקועה לי בתור ביקורת כתובה שאני לא מצליח להביא את עצמי לפרסם, ועד שאני לא אפטר ממנה אני לא יכול להביא את עצמי לפרסם שום ביקורת אחרת.

אבל למה בעצם?

או. אז בוא נדבר על גיימרגייט.

אפילו אם אתם גיימרים, אם אתם לא קוראים אדוקים של בלוגי טכנולוגיה ומשחקים בפרט סביר שאפילו לא שמעתם על זה. אולי איזה אזכור חולף בעיתון על תנועת שנאה של גיימרים גזענים ושוביניסטים שרודפים ומטרידים נשים בתעשיית המשחקים. אני הולך לחסוך מכם את הנאראטיב המקובל. חיפוש מהיר יגלה לכם כל מה שאתם אמורים לדעת על גיימרגייט (“ממלכת הרשע של הגיקים”? באמת Ynet?!). המציאות, כדרכה, היא טיפה יותר מורכבת.

זה התחיל, כמובן, ברדיפה והטרדה של נשים. מישהי נחשדה ששכבה עם מסקרי משחקים כדי לקבל ביקורות חיוביות למשחק שלה. מישהי אחרת פרסמה סרטים שביקרו קלישאות שוביניסטיות במשחקי מחשב. טרולי אינטרנט, כדרכם, עשו מה שטרולים עושים למי שהם לא אוהבים. הם עדיין עושים את זה.

אבל אז קרה משהו מוזר. באותו יום התעוררו כל גיימרי העולם כדי לגלות שכל אתרי משחקי המחשב מכריזים עליהם כמתים. זאת אומרת, יותר משמונה אתרים מובילים כולל Kotaku, Gamasutra ו-Polygon בחרו בדיוק באותו יום כדי להודיע לגיימרים שהם לא רצויים יותר כקהל היעד של המדיה ושל תעשיית המשחקים. שזה בערך כמו שמגזין “אוטו” יפרסם מאמר שמכריז שחובבי מכוניות הם חרא, או ש”אגו” יכריז שכל הגברים הם חזירים שוביניסטים ושהם לא רוצים אותם כקוראים.

עכשיו, גיימרים רגילים לחטוף. הם כבר שנים המטרה המועדפת על מיני שמרנים קיצוניים וזקנים מודאגים שמאשימים את כולם בהיותר רוצחים סדרתיים בפוטנציה. כמו חובבי רוק כבד לפניהם. וקוראי קומיקס לפניהם. אתם מכירים את הקטע הזה, שכל פעם שבני נוער עושים משהו נוראי מאשימים את Doom או GTA. אבל לחטוף מהאתרים “שלהם”? שמסבירים להם שהם כולם טינאייג’רים שמנים, אובססיביים ושונאי נשים שלא מגיע להם שיכתבו עבורם? זה היה לא צפוי.

ואז התחיל גיימרגייט#GamerGate הוא למעשה האשטאג שמשתמשים בו איזה 150 אלף גיימרים מתוסכלים כדי למחות. הם מוחים על זה שמציגים אותם כאוסף של חארות. הם מוחים על זה שהמדיה שאמורה לייצג אותם יותר מעוניינת בלייצג את האינטרסים של חברות המשחקים הגדולות שמשלמות להם ושל יוצרי אינדי מקורבים אליהם. והם בעיקר מנסים להשמיע את הצד שלהם. מולם מתייצבים קבוצה קטנה אך נחושה של היפסטרים, כל התקשורת ובערך כל סלב שיש לו טוויטר. למה? כי אותם הטרולים מההתחלה עדיין מטרידים את אותן נשים מההתחלה, אז סימן שכל הגיימרים הם חארות.

קריאת הקרב שהגיימרים מתלכדים מאחוריה היא “אתיקה בעיתונות משחקי המחשב”. גילוי נאות של קשרים בין כותבים ומושאי הכתיבה, למשל. התמקדות בנושאים שמעניינים את ציבור הקוראים על חשבון דעות ואג’נדות למיניהן וכו’ וכו’. אני חייב להודות שבהתחלה זה נראה לי כמו מטרה מטופשת משהו. זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על עיתונות משחקי מחשב. זה לא בדיוק פסגת העיתונות החוקרת. זה יותר קרוב לערוצי בידור וכאלה. אתה לא תצא להפגין אם תגלה שכתבים של גיא פינס מוזמנים לאירועי בכורה ואז מקדמים את הסרט, נכון? אבל גיא פינס לא עושה ביקורות על סרטים. לא כאלה שאתה מבסס את ההחלטה שלך אם ללכת לסרט עליהן. ויש להניח שגיא פינס לא היה יוצא בהצהרה שחובבי זבלה של הוליווד הם חלאות רדודות והם לא קהל הצופים שהוא רוצה.

עכשיו, מתוך מאה וחמישים אלף הגיימרים שמשתמשים בהאשטאג הזה כנראה שהרוב המוחלט לא עוסק בלהטריד אקטיבית נשים בתעשיית המשחקים, נכון? למעשה, אם מסתכלים לעומק, נראה שזו קבוצה די מגוונת, עם מגוון של דעות פוליטיות ואישיות והרבה מאוד ליברליזם ופמיניזם. בסך הכל אנשים שאוהבים משחקי מחשב, כן? חלק מהם הם אפילו, תאמינו או לא, נשים! ובני מיעוטים! והם לא ממש מעריכים את זה שכל מיני היפסטרים משתמשים במגזרים שלהם כעלה תאנה כדי לתקוף גיימרים. למעשה יש להם בשביל זה האשטאג משלהם: #NotYourShield. ולא שתקראו על זה איפשהו בתקשורת, אבל מטרידים אותם. ממש.

יודעים מה, בואו קחו דקה ופשוט תסתכלו בקישורים של ההאשטאגים האלה. כמה דיבורים אתם רואים שם על הטרדה של נשים? וכמה פשוט דנים בכל ההתקפות עליהם ובמה אפשר לעשות עם זה?

וזה לא שהם רק מדברים. נראה שהחבר’ה האלה הצליחו להתארגן ולגייס סכומי כסף אדירים למטרות שהן לא רק למען קהילת הגיימרים, אלא לצורך קידום נשים בתעשיית המשחקים והטכנולוגיה, ונגד התעללות ובריונות. למשל TFYC, פרוייקט שמזמין נשים לפתח משחק מחשב, או קמפיין לגיוס כסף לצדקה בהשתתפות שחקניות פורנו ידידותיות, או BasedGamer, אגרגטור של ביקורות משחקים שגיימרים יכולים לסמוך עליו.

למשל.

אבל יותר חשוב, המאמצים שלהם מתחילים ממש להשיג את מה שהם רוצים. אותם אתרי ביקורת משחקים משתנים כדי להיות שקופים יותר ואתיים יותר. אפילו Kotaku.

אז איך כל זה קשור אלי ולעצירות המטאפורית שלי?

ובכן, במהלך החודשים שהאתר הזה היה פעיל פנו אלי כמה מפתחים ישראלים, וביקשו ממני לכתוב ביקורות על המשחקים שלהם. והסכמתי. אבל מדובר במשחקי קז’ואל שהם גם freemium, ואם יצא לכם פעם לקרוא את הבלוג הזה אתם יודעים איך אני מרגיש לגבי כאלה. אבל העניין הוא כזה. אני לא מספיק רע. אני לא יכול לפרסם ביקורת מרושעת על משחק שמישהו פנה אלי אישית בבקשה לסקר, ומצד שני לכתוב ביקורת אוהדת בניגוד למה שאני באמת חושב יהיה… רע? כלומר, זה לא שמדובר במשחקים גרועים. זה פשוט לא הסגנון שאני אוהב, או מחפש. מה אני אמור לעשות עם זה?

ואני מניח שזה דילמה דומה לזו של כתבי אתרי הגיימינג הגדולים. איך אתה יכול לקטול משחק של מישהו שהזמין אותך על חשבונו למסיבה מפוארת או סיור מחברה או שלח לך ארגז מלא צ’ופרים יקרים? איך אתה יכול לא להמליץ על משחק של מפתח צעיר שאתה מכיר, או חבר של חבר, או תומך כספית בפרוייקט שלו?

אני לא רוצה להיות שם. אני לא צריך להיות שם, כמובן, כי זה בלוג עם פאקינג 40 קוראים ברגעי שיא, אבל אתם מבינים למה אני מתכוון. הבלוג הזה קיים בגלל שלא מצאתי אתר אחר שנותן ביקורות אמיתיות על משחקי אנדרואיד. יותר ויותר אנדרואיד הופך לפלטפורמת גיימינג רצינית, עם משחקים רציניים, ומישהו צריך לתת למשחקים האלה את הכבוד של ביקורת שמשחקים בפלטפורמות אחרות מקבלים, לא רק “תראו את המשחק החדש שיצא”. לעשות פחות מזה בגלל שאני חס על רגשותיו של מישהו ועשיתי לו טובה עם הביקורת זה בדיוק מה שמחרפן את גיימרגייט, ובצדק.

אז בוא בוא נגיד ככה. אני לא הולך לפרסם את הביקורות האלה. אני שם את הקישורים למטה,  ואתם מוזמנים לבדוק אותם ולהחליט לבד. מגיע להם שתסתכלו. בכל זאת, הם משלנו. וחבר’ה, אם אתם קוראים את זה- באמת סליחה על הייבוש.

ומרגע זה אני מצהיר רשמית: אם אתה מבקש שאני אכתוב על המשחק שלך קח בחשבון שאני אכתוב בדיוק מה שאני חושב עליו. ואני לא בקטע של משחקי קז’ואל, ואני לרוב ממש שונא freemium. שיהיה ברור.

אההה, נראה שהמשחק השני כבר לא ב-Play. סורי, איש.

8 תגובות ל- מחשבות על #GamerGate (מעודכן)

  • Nuflood  says:

    כמה כבר עולה דומיין. קמצן.

  • אולדסקול  says:

    אני קורא כבר זמן רב בבלוג שלך ומאוד נהנה. אתה כותב מצוין ומעניין. לפעמים משעשע לקרוא על הסבל שלך בזמן שאתה מבקר משחקים גרועים, ולפעמים קיבלתי המלצות מצויינות שלא הכרתי, אז יש ערך אמיתי לבלוג והייתי שמח לראות אותך ממשיך.
    עוד פלוס גדול שמביא אותי לפה כל הזמן הוא שגם אני לא מת על משחקי קז’ואל מעפנים ועל Freemium, ואני מאוד נהנה לראות שיש אי שם עוד אנשים כמוני שמביעים את דעתם.

    אל תחשוש לפרסם את דעתך – ההיפך. תהיה מאלה שמציבים מראה לתעשייה המקומית ואומרים להם “אתם יכולים יותר”. הצ’ופרים וכל מה שהם נותנים זה רק מסביב, למי אכפת מזה? אתה יכול לסקר את המשחקים האלה גם בלי התמיכה שלהם. אל תרגיש לא נעים, מקסימום בפעם הבאה לא תקבל חולצה מ-TabTale, ביג דיל.

    איפה אתה עושה Hosting? כרגע אני בתכנית חינמית ונטולת כל פרסומות. לבלוג קטן עד בינוני זה עובד מצויין. אם אגדל אפנה לאחסון בתשלום כמובן, אבל אני לא רואה סיבה כרגע. יש לך את הפרטים שלי, מוזמן ליצור קשר ואנסה לעזור.

  • admin  says:

    אחי האהוב ומר אולדסקול שאני לא מכיר בכלל: קודם כל, אני בשוק שמישהו עדיין עוקב אחרי עדכונים בבלוג. מה לא בסדר אתכם?
    שנית, המחיר של ההוסטינג (GoDaddy אגב) הוא לא ביג דיל. פשוט חבל לי אם אני לא מעדכן. אז אני צריך להתחיל לעדכן.
    דבר אחרון: אני לא אפרסם את הביקורות, פשוט כי כבר עברו חודשים ואחד מהמשחקים כבר בטח התקדם משמעותית ממצבו אז, והשני כבר לא קיים כמו שזה נראה. ואני בטח לא הולך לנסות אותם שוב.

  • Solly  says:

    אני לא מעורה בגיימרגייט, אבל אני רוצה לחזק אותך בבחירה שלך לכתוב ביקורות אמיתיות. זה גורם לי לרצות עוד ביקורות, שיש צורך נואש להן בתחום שמבוקר כל כך מעט (למרבה הצער). אני מאוד נהנית מהביקורות שלך, וזה גובל בעבודת קודש 🙂
    תודה רבה על האתר הזה – אתה חלוץ מבורך.

    • admin  says:

      היי, תודה! (ממש מאוחרת)

      • אולדסקול  says:

        תודה לך! מקווה שתעלה ביקורת בקרוב.
        ואמרת שאתה לא מכיר אותי, אז דבר ראשון שמי רפאל, ואתה מוזמן לבלוג שלי:
        oldschool.org.il
        שם ניתן גם למצוא קישור לערוץ היוטיוב שלי (למעשה עליו נשען הבלוג).
        מה עוד? אני ממקימי התנועה לשימור משחקים בישראל, מוזמן לבקר גם שם:
        shimur.net
        (עדיף מהמחשב, הגרסה לנייד עדיין לא טובה באותה מידה).

        ותמשיך לכתוב 🙂

השאר תגובה