ביקורת: Trials Frontier

מה קורה כשמשלבים סדרה מצליחה של משחקי פעלולים עם אופנועים ואת כל מה שרע במשחקים חינמיים לסמארטפונים? האם משחק יכול להיות מספיק טוב כדי להתעלות מעל ל-freemium? למה פסקת התחלה של ביקורת צריכה להתחיל בשאלות? תשובות אחרי הקפיצה.

Trials היא סדרה די ותיקה של משחקים שהתחילה אי אז בשנת 2000 כמשחק לדפדפן וממשיכה במרץ עד היום עם הגרסה התלת מימדית המשוכללת Trials Fusion שיצאה בחודשים האחרונים ונראית האמת ממש לא רע. אני אישית לא הכרתי את זה. חיפשתי בגוגל.

בכל מקרה, הרעיון במשחקים האלה הוא בערך אותו הדבר: יש לך אופנוע, ומסלול מסובך שמלא עליות, ירידות, סלאלומים ומלכודות. אתה יכול לעבור אותו מהר עם פעלולי אויר מרשימים, או שאתה יכול להכשל ולהתרסק באינספור דרכים משעשעות אך כואבות למראה. נוסחה פשוטה שעבדה עוד בראשית ימי משחקי הדפדפן ואין סיבה שלא תתרגם למשחק סמארטפון ממכר, נכון?

אז ככה. איפשהו בתוך Trials Frontier נמצא בדיוק משחק כזה. פשוט, מהנה וממכר בצורה מסוכנת. כמו כל הרואין סלולרי קל ללמוד אותו, אבל קשה להיות מומח… זה נשמע זוועה בעברית. Easy to learn, hard to master. כמו במשחק המקורי מלפני עשור וחצי השליטה היא פשוטה: האצה, האטה, ונטיה קדימה ואחורה. ועם זה צריך לעבור כל מיני מסלולים עם גבעות, לולאות, תהומות ומלכודות. מספיק קשה כדי לאתגר, אבל לא מספיק כדי לתסכל. ויש המון מסלולים בכל מיני סביבות וסגנונות, כולם מוצגים בתלת מימד צבעוני ומפורט וכל אחד מציע סוג חדש של אתגרים.

הבעיה היא כמובן עם כל השאר. מישהו הרגיש כנראה שסתם משחק כיפי עם אופנועים זה לא מספיק אטרקטיבי, אז הם הוסיפו עלילה. “עלילה”. זה מן עולם פוסט אפוקליפטי, מסתבר, אבל לא מהסוג המגניב שבו כולם לובשים בגדי עור עם ניטים ומסכות גז ויש יאוש ואלימות ומטאל. כאן הם הלכו יותר לכוון של Borderlands. מן מערב פרוע הומוריסטי. רק בלי ההומור. והאלימות. זה הולך ככה: אתה רוכב אופנוע שמוצא את עצבו בעיירה נידחת שבה כל (פחות מעשרה) התושבים זקוקים נואשות לעזרתך למצוא ולתפוס רוכב אופנוע אחר שגנב מהם משהו. הם ממש נואשים. הם צריכים שתמצא דברים, תרכיב דברים וכמובן תקנה המון דברים בחנויות ובסדנאות שהם פתחו במיוחד בשבילך. אפילו הרע כל כך נואש שהוא רוצה עזרה עם, אה, דברים.

ואיך עושים את כל זה? משלימים מסלולים. בדרך כלל מספיק להגיע לסוף המסלול הרלוונטי חי. לפעמים יש דרישות נוספות כמו זמן או מספק מינימלי של סלטות. אבל זה העקרון. מה הקשר לשטויות של נודניקי העיירה? ל-Ubisoft פתרונים.

וזה מתחבר לחלק הבאמת גרוע. זה משחק freemium כמובן, ושום קלישאת freemium לא נחסכה כאן: חנות לקניות בכסף אמיתי, ניג’וסים לקנות דברים, רולטת פרסים יומית וכמובן פרסומות וידאו בלתי ניתנות לדילוג על מסך מלא.

אבל זה המסביב. מה שנוראי באמת זה שכל המשחק עצמו מחווט לתוך זה. נגיד שקיבלתם משימה ממישהו להביא איזה חלק כמו צינור או בורג או סוכריה (לא, באמת). אתם עוברים את המסלול וצולחים אותו בזמן שיא. מה שאתם מקבלים זה גלגל רולטה. סובבו אותו, ואולי תקבלו את החלק שאתם צריכים. לא הצלחתם? נסו את המסלול שוב. ושוב. ושוב. אגב, השיא שלכם אובד ברגע שאתם עושים שוב את אותו מסלול. או שאתם יכולים להקריב יהלום כדי לסובב שוב את הגלגל. יהלומים די קשה להשיג, אבל קל לקנות בכסף אמיתי. ויהלום רק אומר שאתם מסובבים שוב את הגלגל. זה לא מבטיח שתצליחו.

חלק מהמשימות דורשות שלאופנוע שלכם יהיו שדרוגים מסוימים, או שיהיה לכם סוג מסוים של אופנוע. לשדרג אופנוע דורש לאסוף כל מיני חלקים שונים, שזה הרבה משימות והרבה רולטות. אופנוע חדש דורש להרכיב תוכנית מחלקי תוכנית נדירים, שעוד יותר קשה לזכות בהם ברולטות. בשני המקרים צריך גם הרבה מטבעות, יותר ממה שמרוויחים בכמות הגיונית מסלולים שמשלימים. אבל את הכל אפשר כמובן לקנות בכסף אמיתי.

וכמובן, כל מסלול עולה דלק. יש לך כמות מוגבלת של דלק ליום. אבל אפשר כמובן לקנות דלק בכסף אמיתי. כמו במציאות!

יש גם סוג של multiplayer, כאילו. אפשר לאתגר שחקן אמיתי אחר. אבל המשחק בוחר באקראי את השחקן השני, ואז יש לשניכם יממה לנסות להשיג את הזמן הכי טוב בשלושה מסלולים. רק שאתה מקבל רק חמישה נסיונות בסך הכל. אלא אם כן אתה רוצה לקנות עוד, כמובן.

השורה התחתונה פה היא די ברורה. לא משנה כמה טוב המשחק כאן, הוא קבור מתחת לכל כך הרבה טפשות, תסכול מכוון ורשעות לשמה שזה פשוט לא ברור איך מישהו חשב שזה יגרום לאנשים לרצות לתת להם כסף. איך החרא הזה נהיה כל כך נפוץ? מי משחק במשחקים האלה?!

מה שמתסכל זה שאשכרה יש משחק טוב מתחת לכל הזבלה

מה שמתסכל זה שאשכרה יש משחק טוב מתחת לכל הזבלה

השאר תגובה